דמי ההבראה הינם תשלום סוציאלי שבמקור נועד לאפשר לעובדי המשק הישראלי לנפוש במחיר מסובסד על חשבון מעסיקיהם.

​

כיום דמי הבראה נחשבים לזכות סוציאלית שגם אם אינה מעוגנת בחוק (דמי הבראה מופיעים בצווי הרחבה בלבד ואין חוק המחייב את תשלומם), יש להקפיד ולשלם אותה לעובד ככל שאר רכיבי השכר ואי תשלומם מהווה עילה לתביעה.

​

לאחרונה עודכנה ההתיישנות לתביעת דמי הבראה ל- 7 שנים במקום כשנתיים כפי שהיה לפני כן.

גובה תשלום דמי ההבראה עומד של 378 ש"ח ליום (מספר הימים מפורטים למטה) במגזר הפרטי ו- 421 ש"ח ליום, במגזר הציבורי.

​

מגזר ציבורי יכול להיחשב ככזה גם כאשר מזמין השירות הנו משוייך למגזר הציבורי (כגון מאבטח שעובד בחברה פרטית אך מבצע את עבודתו במשרד ממשלתי).

דמי הבראה משולמים לאחר שנת עבודה מלאה ובעת גמר חשבון יש לשלם לעובד/ת את החלק היחסי של השנה שחלפה (כגון עובד שעבד שנה וחצי שיקבל בגמר חשבון חלק יחסי לחצי שנה ולא רק עבור שנה מלאה).

דמי ההבראה משולמים לפי ימים כדלהלן:

​

שנה ראשונה- 5 ימים

שנה שניה - שלישית - 6 ימים

שנה רביעית  - עשירית - 7 ימים

שנה אחת עשרה - חמש עשרה - 8 ימים

שנה שש עשרה - תשע עשרה - 9 ימים

שנה עשרים ואילך - 10 ימים.

​

את דמי ההבראה נהוג לשלם בחודשי הקיץ ובעיקר במהלך יולי - ספטמבר אך אין חובה כזו, כמו כן, דמי ההבראה יכולים להיות משולמים גם כהטבה (כגון חופשה על חשבון המעסיק) בהסכמת העובד.

ניתן גם לחלק את תשלום ההבראה לתשלומים במהלך השנה.

​

עובד שעבד במשרה חלקית - דמי ההבראה ישולמו לו בהתאם לחלקיות משרתו (משרה מלאה הינה 186 בחודש ו- 43 שעות שבועיות.