במסגרת פסק הדין בהליך ע"ע 47715-09-14 ריעני נ' אליאסי שיווק בע"מ הלך בית הדין הארצי צעד נוסף אחד קדימה, עת נקבע על ידו שלצורך יישומו של סעיף 26ב לחוק, ניתן להבחין בין מספר מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות לגבי התקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות ולמידת הוודאות לגבי היקפה של העבודה הנוספת, וזאת כמפורט להלן:
המצב הראשון- יחול כאשר בית הדין יקבע שאחד הצדדים, העובד או המעסיק, הצליח לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהיקף מסוים. במקרה כזה יפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח.
המצב השני, יחול כאשר בית הדין ישתכנע שהעובד עבד שעות נוספות אך לא ניתן להוכיח את היקפן, עקב היעדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה שקבועה בסעיף 26ב לחוק, כך שהמעסיק יחוייב בתשלום גמול השעות הנוספות לפי 15 שעות נוספות בשבוע או 60 שעות נוספות בחודש.
המצב השלישי- יחול כאשר בתום ההליך השיפוטי כפות המאזניים נותרו מעויינות בנוגע לשאלה האם העובד אכן עבד שעות נוספות. משמעות הדבר היא שההסתברות שהעובד עבד שעות נוספות שקולה להסתברות שלא עבד בהן. גם במקרה זה תחול החזקה שקבועה בסעיף 26ב לחוק, כך שהמעסיק יחוייב בתשלום גמול השעות הנוספות לפי 15 שעות נוספות בשבוע או 60 שעות נוספות בחודש. עם זאת, במסגרת פסק הדין החשוב בהליך ע"ע 27280-06-16 לנקרי נ' אינפורו פתרונות טכנולוגים חדשניים בע"מ, שניתן חצי שנה לאחר הלכת ריעני, קבע בית הדין הארצי שהמצב השלישי שנקבע בהלכת ריעני אינו מחייב את בית הדין לפסוק לתובע את כל 60 השעות הנוספות החודשיות, וניתן בהחלט לפסוק גם פחות מכך, במידה שהמעסיק הוכיח שפוטנציאל ההשתכרות של העובד היה נמוך יותר. באותו מקרה, כפות המאזניים נותרו מעויינות לגבי השאלה האם העובד הועסק בשעות נוספות, אך הוכח שהוא עבד לכל היותר בהיקף של חצי שעה נוספת ליום. כתוצאה מכך, בית הדין הארצי אמנם הפעיל את החזקה שקבועה בסעיף 26ב לחוק, אך הוא לא חייב את המעסיק בתשלום 60 שעות נוספות בחודש, אלא רק בתוספת של חצי שעה ליום בלבד, בהתאם לפוטנציאל ההשתכרות שהוכח.
