עובד שפוטר מעבודתו זכאי לפי חוק פיצויי פיטורין תשכ"ג - 1963, לתשלום פיצויי פיטורין.
פיצויי הפיטורין הנם זכות סוציאלית קוגנטית, פירושו של דבר שזכות זו הנה בלתי ניתנת להתניה והיא חובה חוקית.
פיצויי הפיטורין אמורים להיות משולמים לעובד ביום סיום העסקתו בפועל, או עד מועד שנקבע בהסכם קיבוצי או אחר לתשלום פיצויים (איחור של 15 ימים ומעלה עשוי לגרור חיוב הלנה של פיצויי הפיטורין).
חישוב פיצויי הפיטורין נעשה בדרכים שונות כאשר דרך החישוב המרכזית המשמשת כברירת מחדל הנה חישוב יחסי של משכורת (ברוטו) לכל שנת עבודה שעבד העובד בתקופת עבודתו.
בפסיקה נקבעו דרכים נוספות לחישוב פיצויי פיטורין כגון חישוב לפי תקופות שונות כאשר חל שינוי משמעותי בעבודתו של העובד או באופן תשלום שכרו או במקרה בו עבר העובד ממשרה מלאה למשרה חלקית ולהיפך.
כדי להיות זכאי לפיצויי פיטורין על העובד להשלים שנת עבודה מלאה אחת. למרות זאת, סעיף 3לחוק קובע כי במקרה בו פוטר עובד סמוך לשנת עבודה (למשל לאחר 11 חודשים), עשוי העובד להיות זכאי לפיצויי פיטורין אם לא יוכח כי פיטורי העובד לא נעשו בכדי להתחמק מתשלום פיצויי פיטורין.
פיצויי פיטורין עשויים להיות משולמים במקרים רבים שאינם פיטורין מובהקים, כגון, התפטרות בדין מפוטר (הרעת תנאים וכדומה), התפטרות עקב גיוס לצה"ל ולמשטרה, התפטרות עקב מצב רפואי ועוד.
חישוב הפיצויים במקרים בהם העובד זכאי להם לפי חוק הנו באותה הדרך כמו בפיטורין רגילים.
במסגרת חובותיו של המעסיק הוא חייב לבצע הפרשה לקרן הפיצויים של כ- 6% משכרו של העובד על חשבון המעסיק, כספים השמורים לטובת העובד ובאים בחשבון תשלום פיצויים להם העובד זכאי לפי חוק, זאת בהתאם לסעיף 14 לחוק.