עו"ד שלמה ולר מסביר את המונח, ומלווה עובדים ומעסיקים במיצוי מלא של הזכויות.
הודעה מראש או הודעה מוקדמת
טרם פיטורי עובד על המעסיק לתת לו הודעה מוקדמת לפיטורין.
חובת ההודעה המוקדמת נקבעה בחוק הודעה מוקדמת לפיטורין ולהתפטרות תשס"א – 2001, והיא נועדה להגן על העובד ולתת לו מספיק זמן להתארגן ולמצוא לעצמו סידור כלכלי אחר, כאשר בתקופת ההודעה המוקדמת העובד הנו עובד לכל דבר ועניין והתקופה נחשבת לצורך צבירת זכויות.
מעסיק יכול לוותר על ההודעה המוקדמת אך חייב לשלם את תמורתה.
מעסיק שלא מעוניין להשאיר את העובד בעבודה יכול לוותר על ההודעה המוקדמת ובעצם לסיים את עבודתו של העובד מיידית, אך חייב לשלם לעובד את תמורת הימים המגיעים לו בהתאם לזכאותו להודעה המוקדמת, משכך מעסיק שלא נתן לעובדו הודעה מוקדמת חשוף לתביעת שכר עבודה מצד העובד נגדו.
חישוב ימי ההודעה המוקדמת נעשה לפי סעיף 3-4 לחוק הקובע כי עובד במשכורת (עובד חודשי או גלובלי) זכאי בחצי השנה הראשונה ליום כנגד כל חודש ובמהלך התקופה החל בחודש השביעי לעבודתו עד תום שנת עבודתו הראשונה – של 6 ימים, בתוספת של יומיים וחצי בשל כל חודש עבודה בתקופה האמורה ולאחר שנת עבודתו הראשונה – של חודש ימים, ואילו עובד בשכר (עובד יומי\ שעתי\ לפי תוצרת או תפוקה) יהיה זכאי במהלך שנת עבודתו הראשונה ליום אחד בשל כל חודש עבודה ובמהלך שנת עבודתו השניה – של 14 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמור ובמהלך שנת עבודתו השלישית – של 21 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמור ולאחר שנת עבודתו השלישית – של חודש ימים.
חשוב לציין כי הודעה מוקדמת הנה זכות הדדית וגם חובה הדדית כך שעובד שמסיים את עבודתו הן בדרך של פיטורין והן בדרך של התפטרות, חייב למלא את חובת ימי ההודעה המוקדמת והמעסיק רשאי לנכות משכרו את ימי ההודעה המוקדמת שלא בוצעו.
